גוטליב

אני יושב פה וכותב לך, מתלבט איזה שיר לשים ביוטיוב ברקע, שיר שיכניס אותי לאווירה אתה יודע. יכניס אותי לאווירה אבל לא יסיט את המחשבה.

אני פשוט לא קולט שאני פה מתלבט איזה שיר לכתוב ואתה כבר לא, כבר לא כלום פשוט כלום. יש כאלה שאומרים שאתה רואה ומסתכל ונמצא, אני לא יודע למה להאמין, למה בא לי להאמין.

אתה יודע שלאחרונה הגוף שלי פיתח מנגנון מוזר, שפשוט לא נותן לי להיזכר בך ואם אני נזכר בך דרך תמונה, שיר, מילה, חפץ או מאכל אז תוך שניות בודדות וזה כבר מתפוגג.

אבל עכשיו שאני ככה יושב וכולי מכונס לטובתך, אז עכשיו עשרות אלפי השעות שלנו ביחד, במארבים, בטיולים, במסעות, בישיבה בטבע עם כוס קפה, בגיפ בצבא, בגיפ באזרחות, בחדר אוכל ביחידה או סתם באיזה פאב. עכשיו הכל מציף וגועש ומסרב להידחק.

אני יודע שיותר מדי אנשים יראו את המכתב הזה, אז את הדברים שלי ושלך נשאיר אצלי ואצלך.

אני רק אומר שאני מנסה לפעמים לספח אליי כמה מהמעלות שלך, כאילו שאם אתה כבר לא איתנו אז עכשיו זה קל יותר כי נשארו פה שמחת חיים, חברות וחכמה חסרי בעלים ואולי אני אתפוס אותם.

יאללה אחי אוהב אותך.

 

עמר.